אהוב על חבורות גדולות
מושלם לגיבוש עובדיםצפו במקום ובדקו זמינות
ויקטוריה דרים
וילות באילת
מתאים גם למשפחות
B.9.8נבדק
1,470 ₪ללילה
וילות עם טאבון
7 וילות זמינות
רשימת הוילות
טאבון אינו מכשיר, הוא ערב שלם. מדליקים אותו בשעה חמש, מוסיפים עצים, וממתינים כשעה עד שהאבן מגיעה לחום. בינתיים מישהו מגלגל בצק, הילדים מורחים רוטב ומפזרים גבינה, ומישהו חותך בזיליקום. בשבע הפיצה הראשונה נכנסת ויוצאת אחרי תשעים שניות, שרופה מעט בקצוות בדיוק כמו שצריך, וכולם עומדים סביב. זה ההבדל בין טאבון לבין תנור: תנור מבשל אוכל, טאבון מארגן ערב. בישראל הוא הפך לאחד המתקנים המבוקשים בחצרות של וילות אירוח, גם בגלל הפיצה וגם בגלל שהוא נותן לחבורה מוקד לעמוד סביבו במקום להתפזר. חשוב להבין שהוא דורש עבודה ותכנון ואינו פועל בלחיצת כפתור, ומי שמצפה למשהו מיידי יתאכזב. אם אתם מתכננים ערב סביבו, שווה לבדוק אותו יחד עם פינת אוכל חיצונית, כי אוכל שיוצא מטאבון נאכל מיד ובעמידה, ולא נסחב פנימה.
איך עובד טאבון ולמה זה לוקח זמן
הרעיון פשוט ועתיק: כיפה בנויה מחומר שאוגר חום, בדרך כלל שמוט או לבני חומר, שמסיקים אותה בעצים עד שהאבן עצמה מתלהטת. אחרי שהאש דעכה, גורפים את הגחלים לצד או מוציאים אותן, והאבן ממשיכה להקרין חום במשך שעות. הטמפרטורה בפנים מגיעה לארבע מאות מעלות ויותר, הרבה מעבר למה שתנור ביתי מסוגל, וזה בדיוק מה שיוצר את הפיצה הנפוליטנית עם השוליים המנומרים תוך דקה וחצי. אותה אבן חמה אופה גם פיתות, לחם, ירקות ואפילו נתח בשר שלם.
מה שצריך לדעת מראש הוא שהזמן אינו גמיש. הסקה מלאה לוקחת בין ארבעים דקות לשעה וחצי, תלוי בגודל הטאבון ובאיכות העצים, ואי אפשר לקצר את זה. המשמעות היא שמישהו צריך להתחיל את התהליך הרבה לפני שכולם רעבים, וזו נקודת הכשל הנפוצה ביותר: חבורה שמחליטה בשבע בערב לעשות פיצות אוכלת בתשע וחצי. הפתרון הוא פשוט לתכנן: מי מדליק, מתי, ומי אחראי על הבצק. כשמתאמים את זה מראש, הערב עובד יפה.
יש גם עקומת למידה קטנה בהפעלה עצמה. האש צריכה להיות בצד ולא במרכז, כדי שיהיה משטח פנוי לאפייה. הפיצה נכנסת על מרדה, שהוא אותו כף עץ שטוחה, ומסתובבת אחרי ארבעים שניות כי הצד הקרוב לגחלים נאפה מהר יותר. בצק דק מדי נדבק, בצק עבה מדי לא נאפה בפנים. אף אחד מהדברים האלה אינו קשה, אבל הפיצה הראשונה כמעט תמיד יוצאת פחות טוב מהשלישית, ושווה לדעת את זה כדי לא להתייאש.
כדאי גם להיות מדויקים לגבי מה טאבון אינו. הוא אינו מתאים לאפייה עדינה: עוגה, קינוח או כל דבר שדורש חום מתון ויציב פשוט יישרף. הוא אינו פועל בגשם אם אינו מקורה. הוא דורש עצים יבשים ונקיים, ועץ לח מייצר עשן ולא חום. והוא כמעט תמיד דורש שמישהו אחד ייקח עליו אחריות לאורך כל הערב, כי הוא לא מנוהל מעצמו. במתחמים מסוימים בעל הבית מסיק אותו מראש עבור האורחים, וזו אחת השאלות הכי כדאיות לשאול.
מה באמת יוצא טוב מטאבון ומה פחות
החום הגבוה מאוד קובע מה מצליח ומה נכשל, וההבדל אינו אינטואיטיבי למי שרגיל לתנור ביתי. הרשימה מסודרת מהמתאים ביותר לפחות מתאים.
- פיצה בצק דק, שהיא השימוש המובהק ומוכנה תוך דקה וחצי
- פיתות ולאפות טריות, שמתנפחות על האבן ויוצאות תוך פחות מדקה
- פוקאצ׳ה ולחם כפרי, שמקבלים קרום שאי אפשר לשחזר בתנור ביתי
- ירקות שלמים כמו חצילים, פלפלים ובצל, שנצלים בקליפה ומקבלים טעם עשן
- נתח בשר גדול בסיר סגור, שנכנס אחרי שהחום יורד מעט ומתבשל לאט
- עוגות וקינוחים עדינים, שכמעט תמיד נשרפים ואינם מתאימים לטאבון
סדר העבודה הנכון נגזר מהרשימה הזו: מתחילים בפיצות ובפיתות כשהחום בשיא, ממשיכים לירקות כשהוא יורד מעט, ומסיימים בתבשיל ארוך בסיר סגור שנשאר בפנים אחרי שכולם אכלו ומוכן למחרת בצהריים. כך מנצלים את כל עקומת החום במקום רק את השיא שלה. אם במתחם יש גם מנגל, אפשר לחלק: הבשר על הגחלים והמאפים בטאבון, וזה מקצר את הערב משמעותית.
כמה עולה לילה בוילה עם טאבון בחצר
טאבון בנוי הוא השקעה משמעותית בחצר ומופיע לרוב במתחמים שתוכננו לאירוח חבורות ולערבים ארוכים בחוץ. להלן טווחי מחיר אופייניים בישראל, שנעים לפי אזור, לפי עונה ולפי כמה מראש סגרתם את התאריך.
| גודל החבורה | אמצע שבוע | סוף שבוע וחגים |
|---|---|---|
| עד 4 אורחים | 1,500 עד 2,700 ש״ח | 2,700 עד 4,900 ש״ח |
| 6 עד 8 אורחים | 2,200 עד 3,900 ש״ח | 3,900 עד 7,300 ש״ח |
| 10 עד 14 אורחים | 3,250 עד 5,500 ש״ח | 5,500 עד 10,800 ש״ח |
| 16 אורחים ויותר | 4,600 עד 8,100 ש״ח | 8,100 עד 15,800 ש״ח |
שאלה שמשפיעה על העלות בפועל היא מי מספק את העצים. חלק מהמתחמים משאירים ערימה כחלק מהאירוח, חלק מוכרים שק במקום וחלק מצפים שתביאו. שק עצים איכותי אינו יקר, אבל גילוי שלו בשעה חמש בערב במושב שאין בו חנות פותח ערב אחר לגמרי. שאלו על כך יחד עם השאלה אם הטאבון יוסק מראש, כי שירות כזה שווה יותר מכל הנחה.
איך לא להרוס את ערב הפיצות הראשון
רוב האכזבות סביב טאבון נובעות מתזמון ומציוד ולא מהמתקן עצמו. חמישה דברים שמסודרים מראש הופכים את הערב לחלק.
- התחילו להסיק שעתיים לפני הארוחה: זו הטעות הנפוצה ביותר. הסקה מלאה לוקחת עד שעה וחצי, ואי אפשר למהר אותה בשום דרך.
- ודאו שיש מרדה ומגרפה: בלי כף עץ שטוחה אי אפשר להכניס ולהוציא פיצה, ובלי מגרפה אי אפשר להזיז גחלים. שאלו שהכלים במקום.
- בררו מי מביא את העצים: עץ יבש ונקי הוא ההבדל בין חום לעשן. עץ צבוע או רטוב אינו מתאים ואף מסוכן לאפייה.
- הכינו את הבצק מראש: בצק צריך לתפוח שעה לפחות בטמפרטורת החדר. אפשר גם לקנות מוכן, וזה פותר את כל השלב הזה.
- מנו אחראי אחד לטאבון: מתקן שכולם מטפלים בו הוא מתקן שאיש לא מטפל בו. אדם אחד ששולט בחום מייצר ערב חלק בהרבה.
כשחמשת הדברים האלה מסודרים, ערב הפיצות הופך לחלק החזק של החופשה ולא למקור לחץ. שווה גם להכין תוכנית גיבוי פשוטה לערב הראשון, למשל סלט גדול ומשהו מוכן, כי הפיצה הראשונה תמיד מאחרת. אם אתם מגיעים עם ילדים, זכרו שהחלק שהם אוהבים באמת הוא הגלגול והמריחה ולא האכילה, ולכן שווה להכין תחנות עבודה על השולחן. מתחמים שנבנו סביב אירוח חבורות חברים בדרך כלל כבר מצוידים בכל מה שצריך לזה.
שאלות ותשובות על טאבון בוילת נופש
כמה זמן לוקח להסיק טאבון עד שהוא מוכן?
בין ארבעים דקות לשעה וחצי, והשונות תלויה בשלושה גורמים. הראשון הוא גודל: טאבון קטן לפיצה מגיע לחום תוך פחות משעה, וטאבון גדול ומסיבי דורש יותר. השני הוא איכות העצים: עץ יבש וקשה מייצר חום גבוה ויציב, בעוד שעץ לח או רך בוער מהר ונותן פחות חום. השלישי הוא הטמפרטורה ההתחלתית, כך שטאבון שהוסק אתמול מתחמם מהר יותר. הסימן שהוא מוכן אינו הלהבה אלא צבע הכיפה מבפנים: כשהפיח השחור נשרף והאבן הופכת לבנבנה או אפורה בהירה, הוא הגיע לטמפרטורה. זה מדד אמין הרבה יותר מהשעון. ההמלצה המעשית לחופשה היא להתחיל שעתיים לפני שאתם מתכננים לאכול, כי כך יש מרווח ביטחון וגם זמן להתארגן על הבצק בזמן שהוא מתחמם.
האם צריך להביא עצים או שהמתחם מספק?
זה משתנה מאוד ולכן זו שאלה שחייבים לשאול לפני ההגעה. יש שלושה דגמים נפוצים. הראשון, מתחמים שמשאירים ערימת עצים כחלק מהאירוח, וזה נפוץ בעיקר בגליל ובגולן שם עצים זמינים וזולים. השני, מתחמים שמוכרים שק במקום בתשלום סמלי, וזה נוח ומבטיח שהעץ מתאים. השלישי, מתחמים שמצפים שתביאו בעצמכם, וזה נפוץ יותר בבקעה ובדרום. מה שחשוב לדעת הוא שלא כל עץ מתאים: עץ צבוע, עץ לבוד, שאריות בנייה ועץ אורן שרפי אינם מתאימים לאפייה כי הם מייצרים עשן ורעלים. מה שמתאים הוא עץ קשה ויבש כמו זית, אלון או שקד. אם אתם קונים בדרך, בקשו במפורש עצים לטאבון או לפיצה ולא סתם עצים להסקה.
האם אפשר להשתמש בטאבון בחורף ובגשם?
בחורף כן ולעיתים אף עדיף, אבל בגשם רק אם הוא מקורה. הקור עצמו אינו בעיה משמעותית: טאבון בנוי אוגר חום היטב, ואף שהוא ידרוש קצת יותר זמן להסקה ביום קר, הוא יעבוד מצוין. יש אפילו יתרון, כי עמידה סביב טאבון לוהט בערב חורפי היא בדיוק מה שמושך את החבורה החוצה. מה שכן מונע שימוש הוא גשם ישיר על הכיפה, שמקרר אותה במהירות ובמקרים קיצוניים עלול לסדוק חומר שהתלהט. לכן השאלה החשובה היא אם הטאבון עומד תחת פרגולה אטומה, סככה או גגון. אם התשובה שלילית ואתם מגיעים בחורף, זכרו שהמתקן עשוי להיות בלתי שמיש באותו סוף שבוע, ותכננו חלופה. שווה לשאול את המארח ישירות אם הוא מופעל בחורף.
מה ההבדל בין טאבון לתנור פיצה?
בשימוש היומיומי המונחים מתערבבים בישראל, אבל יש הבדל אמיתי במקור ובצורה. טאבון מסורתי הוא תנור חומר בצורת כיפה שהוסק בעצים ושימש לאפיית לחם ופיתות, והוא נבנה כדי לאגור חום לאורך שעות ולאפות בהדרגה. תנור פיצה מודרני, ובעיקר הדגמים הניידים, מתוכנן להגיע במהירות לחום גבוה מאוד ולהחזיק אותו לזמן קצר, לעיתים באמצעות גז ולא עצים. מבחינת האורח, ההבדלים המעשיים הם שניים: תנור פיצה גז מוכן תוך רבע שעה ואינו דורש עצים כלל, בעוד שטאבון עצים דורש שעה ומעלה אך נותן טעם עשן שגז אינו מייצר, וממשיך להיות שימושי שעות אחרי הפיצה. במתחמים תמצאו את שני הסוגים, ושווה לשאול איזה מהם יש כי ההיערכות שונה לגמרי.
האם טאבון מסוכן כשיש ילדים בחצר?
הוא דורש כללים ברורים, וכשהם קיימים הוא בטוח לחלוטין. הסיכון העיקרי אינו האש שבפנים אלא הכיפה החיצונית, שמתחממת מאוד ואינה נראית חמה, ולכן ילד שנשען עליה נכווה. הפתח עצמו מקרין חום עז למרחק, ומרדה עם פיצה לוהטת עוברת בגובה של ילד. שלוש הנחיות פשוטות פותרות את רוב הסיכון: הגדירו קו על הרצפה שאסור לחצות אותו, ואמרו זאת מפורשות בתחילת הערב. הרחיקו כיסאות ושולחן מהפתח כדי שלא ייווצר צביר של אנשים סביבו. ומנו מבוגר אחד שאחראי על הכנסה והוצאה, כך שאף ילד אינו ניגש עם מרדה. הרבה משפחות משלבות את הילדים בשלב הגלגול והמריחה על השולחן, שהוא ממילא החלק שהם אוהבים, ומשאירות את האפייה עצמה למבוגרים.
מה מכינים בטאבון חוץ מפיצה?
הרבה יותר משנדמה, ובעיקר אם מנצלים את עקומת החום לאורך הערב. כשהחום בשיא, מעל שלוש מאות וחמישים מעלות, הכי מתאימים פיצות דקות, פיתות, לאפות ופוקאצ׳ה, שכולם מוכנים תוך דקה או שתיים. כשהחום יורד לטווח של מאתיים חמישים עד שלוש מאות, זה הזמן ללחם כפרי, לירקות שלמים כמו חצילים ופלפלים, לדגים שלמים ולתבניות של תפוחי אדמה. כשהחום יורד עוד, מתחת למאתיים, אפשר להכניס סיר סגור עם נתח בשר, שעועית או תבשיל שיתבשל לאט במשך שעות ויהיה מוכן למחרת בצהריים. יש אפילו מי שמשאיר שקדים או אגוזים לקלייה בשאריות החום. מה שכמעט אף פעם לא מצליח הוא אפייה עדינה כמו עוגות וקינוחים, כי החום אינו יציב מספיק והם נשרפים מבחוץ.
האם המארח מסיק את הטאבון מראש עבור האורחים?
בחלק מהמתחמים כן, וזה שירות ששווה לשאול עליו כי הוא משנה את הערב לגמרי. מארחים שמתגוררים במקום או בסמוך אליו מציעים לא פעם להדליק את הטאבון בשעה מוסכמת לפני שאתם חוזרים מהטיול, כך שהוא מוכן כשאתם מגיעים ואתם ניגשים ישר לאפייה. לפעמים זה כלול באירוח ולפעמים בתוספת תשלום סמלית, ובשני המקרים זה שווה את זה, כי שעה וחצי של המתנה עם חבורה רעבה היא בדיוק מה שהורס ערב. אם השירות אינו מוצע, שאלו לפחות אם מישהו יכול להראות לכם את ההפעלה בהגעה, כי הדגמה של חמש דקות חוסכת ניסוי וטעייה. בקשה כזו נענית כמעט תמיד, ומארחים שמחים בדרך כלל להראות את המתקן שהם השקיעו בו.