
סוויטת ארגמן
וילות בבאר אורה
1 וילות זמינות

וילות בבאר אורה
חפשו חופשי או נסו מטרה אחרת ונראה לכם וילות אחרות לגמרי.
נסו לשחרר פילטר אחד ולפתוח עוד אפשרויות.
וילות בבאר אורה הן מקום לינה בתוך יישוב קהילתי ערבתי, ולא עוד קומפלקס נופש בשולי אילת, וזה בדיוק העניין. כ-20 ק"מ צפונית לעיר הגדולה, בין קיבוץ אילות לקיבוץ אליפז ובסמיכות לנמל התעופה רמון, גדלה קהילה צעירה במקום שבו עד לא מזמן עמד בסיס גדנ"ע מוקף מדבר. מי שמגיע לכאן מקבל שקט של ערבה, שמיים מלאי כוכבים ושכנים שבחרו לגור במדבר, ועדיין נמצא בנסיעה קצרה מהים האדום. זו פשרה שקשה למצוא במקום אחר בדרום.
אבל מה שעושה את היישוב הזה למיוחד באמת הוא השם שלו. המקום נקרא פעם ביר חינדיס, שם שפירושו בערבית באר של צלמוות, והמדינה בחרה לקרוא לו בדיוק ההפך: באר אורה. סיפור קטן כזה אומר הרבה על הערבה הדרומית. כל מה שיש כאן היום, מהגינה הירוקה ועד הסוויטה עם המקרר הגדול, נולד מהחלטה לחיות במקום שקראו לו חושך. בדף הזה תמצאו את הסיפור הזה, את מה שמציעה הלינה כאן ומה לא, ואת מה שעונות המדבר עושות לחופשה. ההנחה היא שאתם יודעים מה זו אילת, ורוצים לדעת למה בכלל לישון מחוץ לה.
הבאר הייתה כאן הרבה לפני היישוב. במדבר שבו כמעט לא יורד גשם, כל נקודת מים הייתה שם של דרך. הנוסע האמריקאי אדוארד רובינסון הזכיר את האתר בתיאור מסעו בארץ במאה התשע-עשרה, ובאזור נמצאו גם שרידי מסגד קדום, שחקרו בין היתר חוקרי אסלאם. כלומר, אנשים עצרו כאן, התפללו כאן ושאבו כאן מים הרבה זמן לפני שמישהו חשב על גינה ציבורית.
השם הערבי לא ניסה להחמיא. "באר צלמוות" הוא שם שמזהיר, ומתאים למקום שבו המים מעטים והאור קופח. כשוועדת השמות הממשלתית נכנסה לתמונה, היא הפכה את השם על פיו, ובחרה בשם שמבטיח אור דווקא במקום שבו דיברו על חושך. יש גם גרסה נוספת, פחות פיוטית: הבסיס שהוקם כאן נקרא לפי הסבר אחד "באר הנדסה", על שם חיל ההנדסה שסלל את הדרך הראשונה לאילת. שתי הגרסאות חיות זו לצד זו, ושתיהן מספרות משהו אמיתי על המקום.
הסיפור הזה חשוב גם לאורח, כי מי שמזמין וילה בבאר אורה ישן על הבאר ההיא ממש, בלב אותו מרחב שהנוסעים הישנים עברו בו בחיפוש אחר מים. הוא מסביר למה הנוף כאן נראה כל כך קשה ונקי, ולמה כל עץ ביישוב הוא החלטה של מישהו. אם אתם מחפשים וילות בטבע במובן של יער וירק, זה לא המקום. הטבע של הערבה הוא סלע, אור, ואדיות יבשים ושטח פתוח שנמתח עד הרי אדום. מי שלמד לאהוב אותו לא מוותר עליו, ומי שמגיע בפעם הראשונה בדרך כלל מופתע בעיקר מהשקט.

במשך שנים שימש המקום בסיס גדנ"ע, שדרכו עברו דורות של בני נוער שהכירו בו את הערבה. לפי הסיפור המקומי, כשחיפשו דרך לשמור על באר המים, הוצע שהפתרון הוא לא עוד שמירה אלא התיישבות. ההצעה הזאת הבשילה לאט: הממשלה החליטה להקים כאן יישוב, והיישוב הקהילתי עלה באזור הבסיס הישן בתחילת שנות האלפיים. היום זהו היישוב המאוכלס ביותר במועצה האזורית חבל אילות, ובמובנים רבים הוא שונה משכניו: סביבו קיבוצים ותיקים, ואילו הוא קהילה של משפחות שבחרו בבית פרטי ובחיים בקצה.
זה משפיע ישירות על מי שמחפש וילה בבאר אורה. אין כאן מרכז תיירות, אין טיילת ואין בתי מלון. יש רחובות של בתים, גינות שמישהו משקה בסבלנות, וילדים שרוכבים על אופניים כשמתקרר. אירוע "בתים פתוחים" שנערך ביישוב מלמד על קהילה שאוהבת להראות את עצמה, אבל אורח צריך לזכור שהוא נכנס אל שכונה של אנשים שקמים בבוקר לעבודה. הערב שקט, והשקט הזה הוא חלק ממה שאתם קונים.
שדה התעופה הקרוב הוא סיפור בפני עצמו. נמל התעופה רמון יושב ממש בסמוך, כך שמי שטס לדרום יכול להגיע אל הבית בתוך זמן קצר, וגם ליהנות מהנוף המוזר של מטוסים נוחתים בתוך מדבר. כדאי לבדוק מראש איך מגיעים מהשדה, כי הרכב פתרון נוח יותר מהסעה. וילות בבאר אורה לא נמצאות על קו אוטובוס תכוף, והרבה מהדברים היפים באזור, ממכרות טימנע ועד נקיקי הרי אילת, דורשים רכב ומעט תכנון.
הסדר המומלץ ליומיים כאן מתחיל ברכב ומסתיים בחצר:
אנחנו אומרים וילות בבאר אורה כי כך מחפשים, אבל האמת צנועה ונעימה יותר. היישוב לא מוכר אחוזות. הוא מוכר את מה שיישוב כזה יודע לתת: יחידה נפרדת, נקייה ומאובזרת היטב, לעתים בקצה החצר של בית פרטי. סוויטת ארגמן היא דוגמה טובה לכך. המחיר שלה נפתח בכ-1,450 ₪ ללילה, והיא מסומנת עם מקרר גדול, ארונות אחסון, תמי 4, ספה נפתחת, מזרנים נוספים ופינות ישיבה בחצר. מגבות ומצעים כלולים, ויש גם מיקרוגל, קומקום ומכונת קפה. זו רשימה של מקום שחושב על שהייה של כמה לילות, ולא על לילה אחד של זוג. אנשים שבאים לעבוד במדבר, משפחה שרוצה להתארגן בלי להסתמך על מסעדות, או זוג שרוצה לישון מחוץ לאילת ימצאו כאן את מה שצריך.
מה לא תמצאו בתיאור הזה? המילה בריכה. אם בריכה פרטית היא התנאי שלכם, כדאי להציב את זה כשאלה ראשונה, כי בערבה בקיץ זה ההבדל בין יום שלם בחוץ לבין יום מאחורי התריס. ובכלל, בערבה הרבה מההבדלים אינם נראים בתמונות. מיזוג שעובד טוב בחדר אחד לא בהכרח מספיק לסלון. פינת ישיבה בחצר נחמדה בערב, אבל בלי צל אי אפשר לשבת בה בשעות היום.
תג הוא סימון של בעל המקום, לא תעודה. "משפחות", "חברים" ו"טבע" מסמנים למי המקום פונה, אבל כדאי לוודא שהוא באמת מסוגל לארח אתכם. בערבה כולה, שעליה אפשר ללמוד עוד דרך וילות בערבה, רוב ההיצע מרוכז באילת, ולכן בבאר אורה ובשכנותיה הבחירה קטנה יותר ואישית יותר. זה גם יתרון: סביר להניח שתדברו עם האדם שהכין את המיטה.
בערבה הדרומית השעון האמיתי הוא החום. הנתון של אילת הקרובה נותן תמונה מספיק טובה, גם אם ביישוב עצמו הערבים נוטים להרגיש אחרת מאשר על שפת הים. הממוצע היומי המרבי בינואר עומד מעט מעל עשרים מעלות, ובחודשי הקיץ הוא מגיע לסביבות ארבעים מעלות. בנוסף, יבש כמעט כל השנה, ולכן החום מורגש אחרת מהלחות של החוף הים-תיכוני. השאלה אינה רק מתי נוח, אלא מה אתם רוצים לעשות בכל שעה ביום.
| עונה | ממוצע יומי מרבי באילת | מה זה אומר לאורח בבאר אורה |
|---|---|---|
| חורף (ינואר) | מעט מעל עשרים מעלות | הזמן הטוב ביותר להליכות, והלילות קרים. קחו מעיל. |
| אביב (אפריל) | סביב שלושים מעלות | בקרים נוחים ואחר צהריים חם. תכננו מוקדם. |
| קיץ (יולי) | סביב ארבעים מעלות | יוצאים עם עלות השמש או אחרי השקיעה. ביום נשארים בפנים. |
| סתיו (אוקטובר) | מעל שלושים מעלות | החום נשבר בהדרגה, והים עדיין חמים ונעים. |
וילה בבאר אורה בחורף היא חוויה אחרת לגמרי מאותה סוויטה בחודש אוגוסט, והמחיר לא מספר לכם את זה. החורף הוא העונה שבה הערבה מתגלה ברוחב שלה. אפשר לצאת לטיול ביום של שמש ולחזור בערב לבית קריר, ואז כדאי שיהיה מי שמחמם אותו, כי בתי מדבר נבנים קודם כל נגד החום. הקיץ הוא עניין אחר: אורחים מנוסים מגיעים עם תוכנית ברורה של בוקר מוקדם, צהריים בפנים, וערב בים. מדי פעם יורד גשם קצר ועז שמפעיל שיטפונות בוואדיות, ולכן בחורף ובסתיו חשוב לבדוק התרעות לפני שנכנסים לערוץ של נחל. הימים האלה נדירים, אבל הם דווקא זכורים: ריח של סלע רטוב במדבר הוא דבר שאי אפשר להסביר לאחרים.
וילות נוספות שמצאנו לכם באזור הקרוב, עד 8 ק״מ מבאר אורה.