
צימרים עם טאבון
5 צימרים זמינים
רשימת הצימרים


החווה של דני
צימרים בבית הלל



חפשו חופשי או נסו מטרה אחרת ונראה לכם מקומות אחרים לגמרי.
נסו לשחרר פילטר אחד ולפתוח עוד אפשרויות.
צימרים עם טאבון מציעים משהו שאף מטבח מאובזר לא יכול להחליף: ערב שלם שמתנהל סביב אש. טאבון הוא תנור אבן או חימר שמוסקים בעצים, והוא חלק עתיק מהמטבח של הכפרים בארץ, הדרוזיים, הערביים והבדואיים, הרבה לפני שהגיעו תנורי החשמל. לאפות בו פיתה דקה על אבנים לוהטות, לצלות ירקות על הגחלים ולהשאיר סיר עטוף בנייר כסף בשאריות החום עד הבוקר, זו חוויה שמשנה את הקצב של החופשה. במקום ארוחה של עשר דקות, יש ערב של שעתיים שבו כולם עסוקים בהדלקה, בלישה, בהפיכת הבצק ובטעימות.
כמעט אף צימר בארץ לא מציע טאבון, והרשימה כאן קצרה. היא פרושה בין צפון הגולן, עמק החולה, טבריה ורמת מנשה, ומגוונת מאוד: מבית אירוח עם ספא ובריכה מקורה ועד חווה עם מדורה ומתקני משחק. במקום סטטיסטיקה, תמצאו כאן מדריך לטאבון עצמו מנקודת המבט של אורח: איך מסיקים אותו ובכמה זמן הוא מוכן, מה אופים בו בכל שלב של הערב, מה צריך להביא, מה לשאול את המארחים על עצים, כלים ובטיחות, ואיך הופכים ערב טאבון לחלק הזכור ביותר של החופשה, במיוחד עם חבורה או משפחה מורחבת. תכירו גם את המקומות עצמם בשמם, עם מה שמייחד כל מקום ועם המחיר במקומות שפרסמו אותו.
הטאבון מבפנים: אש, אבן וסבלנות
טאבון מסורתי הוא תא סגור, לרוב בצורת כיפה או קובייה, עם פתח קדמי. מדליקים בתוכו אש של עצים, ממתינים שהאבנים או החימר יספגו את החום, ואז דוחפים את הגחלים לצדדים ואופים על הרצפה הלוהטת. בכפרי הגליל והגולן נהוג לאפות בטאבון לחם שטוח על חלוקי נחל חמים, שמשאירים בבצק את השקעים האופייניים. היום רוב הטאבונים בצימרים בנויים בחצר, מאבן או מלבנים שרופות, ולפעמים משולבים במטבח חוץ עם מנגל ופינת אוכל. בצימרים עם טאבון כדאי לבקש תמונה של המתקן עצמו, כי בין כיפת חימר קטנה לתנור לבנים גדול יש הבדל של ממש בזמן החימום ובכמות האוכל שנכנסת.
הדבר החשוב ביותר להבין הוא שטאבון אינו מנגל. במנגל הגחלים מוכנות תוך רבע שעה והצלייה מהירה. טאבון צריך זמן חימום ארוך, לפעמים קרוב לשעה, עד שהדפנות חמות מספיק. מי שמדליק אותו כשכולם כבר רעבים יגלה שהפיתה הראשונה יוצאת חיוורת ודביקה. לכן התכנון מתחיל אחר הצהריים: מדליקים, לשים בינתיים את הבצק, ונותנים לאש לעשות את העבודה.

השרטוט מראה את ההיגיון של ערב טאבון: בהתחלה החום חזק, וזה הזמן לבצק דק שנאפה בדקות ספורות, פיתות, לאפות, פיצה ומנאקיש עם זעתר. כשהחום יורד, נכנסים ירקות ודגים. ובסוף, כשנשארות רק גחלים, עוטפים תפוחי אדמה, בצלים וחצילים בנייר כסף ומשאירים אותם עד שהם רכים. כך אותה אש מאכילה את כולם לאורך הערב כולו, בלי לזרוק אף גחלת.
צימרים עם טאבון מגולן ועד רמת מנשה
המקומות ברשימה פזורים על פני אזורים שונים מאוד, ולכל אחד אופי אחר. בצפון רמת הגולן, בעין קנייא, כפר דרוזי על המורדות שמתחת לחרמון ומעל עמק החולה, הטאבון הוא חלק טבעי מהנוף. בכפרים הדרוזיים של הרמה עדיין אופים לחם בטאבון ובסאג', והפיתה הדרוזית עם לבנה וזעתר היא אחד הטעמים המזוהים ביותר עם האזור. מי שרוצה להכיר את הכפר יכול להמשיך לצימרים בעין קנייא.
למטה בעמק, בבית הלל, מושב בעמק החולה ליד קריית שמונה, הנוף אחר: שדות, נחלים ומים בשפע, עם גישה מהירה לנחל שניר ולשמורת תל דן. בטבריה, דומוס טבריה מסומן עם טאבון לצד צ'ק אין עצמי, חצר מגודרת, מצלמות אבטחה וחניה למספר רכבים, ולילה בו נפתח סביב 1,100 ₪. זה מקום שמתאים לחבורה שמגיעה בכמה רכבים ורוצה לשלב ערב אש בחצר עם ירידה לטיילת ולחופי הכנרת. מי שמחפש עוד אפשרויות בעיר ימצא אותן בצימרים בטבריה.
ובדרום, ברמת מנשה, בגבעת ניל"י, מושב בין הכרמל לעמק יזרעאל, האוויר קריר יחסית, היערות קרובים והשבילים מזמינים הליכה. זה אזור שבו ערב בחצר סביב אש מרגיש נכון כמעט בכל עונה, גם כשבעמקים כבר חם מדי.
הפיזור הזה אומר שצימרים עם טאבון מתאימים לחופשות שונות לגמרי. בצפון הגולן תקבלו אווירה של כפר הררי, אוכל מקומי ולילות קרים, ושווה לשלב ביום ביקור במאפייה כפרית ולטעום את הלחם של המקומיים לפני שאתם מנסים בעצמכם. בעמק החולה, הבוקר שייך למים ולשבילים המוצלים, והערב לאש. בטבריה, העיר והאגם קרובים, ומי שרוצה ערב בחוץ אחרי יום בחוף יקבל אותו בלי לנסוע. וברמת מנשה, היער והשקט הם העיקר, והערב בחצר הוא ההמשך הטבעי של יום הליכה. כדאי לבחור קודם את סוג החופשה, ורק אחר כך את התנור.
הנה המקומות זה לצד זה:
| המקום | לילה מתחיל ב | לצד הטאבון |
|---|---|---|
| סרנטיאס | כ-2,850 ₪ | בריכה מקורה, ספא, סאונה וקמין |
| דומוס טבריה | כ-1,100 ₪ | צ'ק אין עצמי, חצר מגודרת וחניה לכמה רכבים |
| לאורה | מחיר לבירור | ארוחת בוקר, כספת ומכונת כביסה |
| החווה של דני | מחיר לבירור | מדורה, פינג פונג ומתקני משחק לילדים |
סרנטיאס, בקצה היקר, הוא מקום פינוק: בריכה מקורה, ספא וסאונה, והטאבון הוא עוד שכבה בחופשה יוקרתית לזוג או לחבורה קטנה. החווה של דני, לעומתו, היא מקום משפחתי, עם מדורה ומתקני משחק, שבו הטאבון הוא הפעילות של הערב לכל הגילים. לאורה מציעה ארוחת בוקר, כך שבבוקר שאחרי ערב הטאבון לא צריך לבשל שוב.
חבורה בצימרים עם טאבון: סדר עבודה וציוד
ערב טאבון מצליח הוא עניין של הכנה. הנה סדר עבודה שעובד:
- שעה וחצי לפני הארוחה: מדליקים את הטאבון עם עצים יבשים, ומשאירים את הדלת פתוחה כדי שהאש תינשם.
- בזמן שהטאבון מתחמם: לשים בצק פשוט של קמח, מים, שמרים ומלח, ומחלקים לכדורים.
- כשהדפנות לוהטות: דוחפים את הגחלים לצד, מרדדים בצק דק ואופים פיתות ופיצות, כל אחת בדקות ספורות.
- כשהחום יורד: מכניסים תבנית ירקות, דג שלם או עוף עם עשבי תיבול.
- על הגחלים האחרונות: תפוחי אדמה, בטטות וחצילים עטופים בנייר כסף, לקינוח של ערב או לארוחת בוקר.
ומה להביא מהבית, כי לא כל מקום מספק:
- קמח, שמרים ומערוך, או בצק מוכן מהמאפייה בדרך.
- זעתר, שמן זית, לבנה וגבינות לממרחים על הפיתות החמות.
- כפפות עמידות לחום ומלקחיים ארוכים.
- נייר כסף ותבניות חד פעמיות שמתאימות לאש.
- פנס ראש, כי הטאבון נמצא לרוב בחצר, רחוק מהתאורה.
ערב כזה מתאים במיוחד לחבורה: אחד אחראי על האש, שניים על הבצק, ואחרים על הסלטים והשתייה. כולם עובדים, כולם טועמים, והארוחה נמשכת שעות. מה שנשאר בצלחות מהערב הופך בבוקר לשקשוקה על הכיריים, עם הפיתות שהתקררו וחוממו מחדש במחבת, ואיש לא מתלונן. מי שמתכנן סוף שבוע כזה עם חברים יכול למצוא עוד מקומות שמכוונים לזה בצימרים לקבוצות.
עצים, היתר ואפר: שיחה עם המארחים
הטאבון הוא מתקן אש, וכשמארחים מסמנים צימרים עם טאבון, התגית לא מספרת דבר על מצב התנור או על הכללים סביבו. לפני שאתם מגיעים, בררו את הנקודות האלה:
ראשית, עצים. יש מארחים שמספקים עצי הסקה, ויש כאלה שמבקשים להביא. עצים לחים מעשנים ולא מחממים, ולכן אם אתם קונים בדרך, חפשו עצים יבשים וקצוצים. שנית, היתר והבטיחות. בעונה היבשה, בין האביב לסתיו, יש תקופות שבהן חל איסור הבערה בשטחים פתוחים, ובימי שרב מסוכן להדליק אש ליד עשב יבש. שאלו את המארחים מה הכללים ביישוב, ואיפה נמצא ברז המים הקרוב או מטף. שלישית, כלים. מרדה, המשוט הארוך שמכניס ומוציא את הבצק, הוא כלי שלא כל אחד מחזיק בבית, ושווה לשאול אם יש כזה במקום.
ולבסוף, ניקיון. אפר וגחלים צריך להשאיר במקום בטוח עד שהם מתקררים לגמרי, לפעמים עד הבוקר. אל תשפכו אפר חם לפח פלסטיק, ואל תשאירו את הטאבון בוער כשאתם הולכים לישון. ילדים קטנים צריכים לשמור מרחק לאורך כל הערב, כי הדפנות נשארות חמות שעות אחרי שהאש נראית כבויה.
עוד שאלה ששווה לשאול היא על השכנים. עשן של עצים נישא ברוח, ובמתחם עם כמה יחידות הוא יכול להיכנס לחלון של מישהו שישן. מארחים מנוסים יודעים מאיזה כיוון נושבת הרוח בערב ומתי עדיף להדליק, ויש מקומות שמבקשים לסיים את האש בשעה מסוימת. כדאי גם לברר אם מותר להביא עצים מבחוץ, כי ענפים של עצי פרי שנגזמו נותנים ריח נהדר, אבל עץ צבוע או מעובד משחרר אדים רעילים ואסור לשרוף אותו בכלל. וכשהערב נגמר, השאירו את החצר מסודרת: כלים שטופים, שולחן נקי ושקית אשפה סגורה, כי בכפרים יש חתולים, ולפעמים גם חזירי בר שמחפשים שאריות. מארח שמוצא בבוקר חצר נקייה יזכור אתכם לטובה, ואולי גם ישאיר לכם ערימת עצים מוכנה בפעם הבאה.